- בחירת מסלול מותאם
ככלל, ההעדפה היא לבחירת מסלול אשר כל חברי הקבוצה יוכלו לטייל בו לכל אורכו. אם אחד המודרכים הוא עם לקות פיזית, יש לשקול האם הלקות תמנע ממנו ללכת עם כולם במסלול זה או האם בעזרת סיוע של חברי הקבוצה הוא יוכל ללכת את כל המסלול יחד. אם האפשרות ללכת יחד כקבוצה דורשת את התגייסות החברים, יש לקיים הכנה לפני הטיול, להתייחס לאתגרים הצפויים ולעזרה המתבקשת מהחברים (לדוגמה: עזרה בסחיבת הציוד, ליווי צמוד לאדם עם לקות ראייה בחלקי טיול מאתגרים). אם חלק ממסלולי הטיול שנבחרו אינם מתאימים לכל הקבוצה יש לחשוב מה יעשו החברים שאינם הולכים בחלק זה של המסלול בזמן שיתר חבריהם הולכים בו, למשל האם ניתן להפעילם במנהלה – בארגון ובתפעול הטיול, או לחילופין לצאת למסלול טיול אחר שיהיה מותאם עבורם. כמו כן, חשוב תמיד לבחון מהן אפשרויות החילוץ בעת הצורך, משום שביציאה לטיול עם אדם עם מוגבלות עלולים להתרחש מצבים מורכבים הדורשים פינוי.
- ארגון לוחות הזמנים
תכנון זמני הטיול חייב להתייחס למאפייני הקבוצה. זמני ההליכה עשויים להתארך משום שלחלק מחברי הקבוצה דרוש זמן רב יותר להליכה בשל המוגבלות שלהם. יש להתייחס לרמת הקושי של המסלול, האם לקיים הפסקות תכופות/ארוכות יותר. זמני העלייה והירידה מהאוטובוס עשויים לקחת מעט יותר זמן כדי לאפשר לכולם לעלות ולרדת מהאוטובוס בנוחות (בפרט כאשר יש קבוצה אנשים עם כיסאות גלגלים). כמו כן, עצירות בזמן הנסיעה צריכות להיעשות תוך מחשבה האם יש במקומות העצירה שירותים נגישים.
- מקומות לינה מותאמים
אם הטיול כולל לינה בשטח, יש לוודא מבעוד מועד, כי אתרי התיירות ומקומות הלינה מונגשים באופן מלא והאם קיימת נכונות לבצע הנגשה מיוחדת במידת הצורך (פריסת רמפה, פתיחת חדר נגיש, ועוד). בלינת שטח על שקי שינה/מזרונים, חשוב לבדוק האם קיימת חלופה למי שאינו יכול לישון בתנאים אלו (לדוגמה, האם ישנן גם מיטות מתקפלות באותו חלל). יש לוודא כי שירותי הנכים והמקלחות מונגשים גם לכיסאות גלגלים. במקרים של לינת שטח, יש להקפיד לא לישון בנקודות אשר עלולות להוות סכנה – כמו בחניון הממוקם בסמוך למצוק או שיש בסביבתו בורות או תנאי שטח קשים או לחילופין באתרים עמוסים מאוד באנשים (במיוחד במקרה שהחניכים הם עם מגבלה נפשית או לקות תקשורת).
- נגישות רפואית
זהו נושא קריטי בעת תכנון טיול מונגש ויש להקדיש תשומת-לב מרבית לפעולות אלה:
- טיפול תרופתי: יש להבין מהו הטיפול התרופתי שהחניך זקוק לו. אם מדובר בנטילת כדורים באופן סדיר (בין אם מסיבות פיזיות ובין אם מסיבות רגשיות) על המדריך לוודא זאת עם החניך בטרם היציאה לטיול. כיוון שיש בטיול יציאה מהשגרה ומהמציאות המוכרת, רצוי לא להשאיר את האחריות לנטילת התרופות בידי החניך לבדו, אלא לסייע לו בכך (בהתאם לאחריות ולהיכרות עם החניך).
- ציוד רפואי: פעמים רבות הציוד הנדרש לחניך מסוים חייב להיות שמור באופן בטוח/מקורר (לדוגמה, זריקות אינסולין עבור חולי סכרת). במקרה כזה יש להביא גופי קירור או לדאוג להקפצת הציוד הרפואי למסלול לפי הצורך. יש להתחשב בכך הן בבחירת המסלול והן בארגון הציוד שנלקח לטיול.
- הקפצות רפואיות: לפני היציאה לטיול יש לוודא מהן אפשרויות היציאה לקבלת טיפול רפואי ומהן אפשרויות החילוץ במידת הצורך. יש לבחור מסלולים אשר תהיה מהם גישה מהירה למרכז בריאות, באופן מספק ובהתאם לרמת הסיכון הבריאותית של החניך.
- תקשורת: בעת ניווטים, אם מתקיימים ניווטי בדד/ ללא מלווה, יש לשקול האם ניווט מסוג זה מתאים ליכולותיו של החניך. לעיתים תספיק שמירה על ערוץ תקשורת זמין (לדוגמה פלאפון), אך לעיתים יהיה צורך בליווי של דמות אחראית. כאשר מתקיים ניווט של החניכים בלבד, יש לעשות הכנה קבוצתית משמעותית: לתת לחניכים מספרי טלפון חירום, לאפשר מקום להכלה של החששות שעשויים להתעורר בעקבות הפעילות, להיות רגישים להרכב הקבוצה ולוודא ששילוב זה אכן מתאים לחברי הקבוצה ואינו מסכן או מציף מידי את החניכים.
- מזון: על מתכנני הטיול לדעת האם ישנן מגבלות תזונתיות שצריך להתייחס אליהן בעת היציאה לשטח, או אמצעי האכלה ייחודיים הדורשים התאמה. במקרה של צורך באמצעי האכלה ייחודיים יש לבדוק האם יש אפשרות לעשות זאת ללא עזיבת מסלול הטיול, או שנדרשת הקפצה (למרכז רפואי או למקום נוח יותר לאכילה על פי הצורך).
- מצבים רפואיים על בסיס רגשי: לקשיים רגשיים יש לעיתים השלכות גופניות (הפרעות אכילה הן דוגמה אופיינית לכך). על המדריך להיות ער לקשיים רגשיים אשר יכולים להשפיע על מצבים גופניים ולהתייחס אליהם במידת הצורך (לדוגמה, משקל נמוך באופן קיצוני עלול להיות מסוכן בעת טיול הדורש הליכה מרובה ונשיאת ציוד).
- רגישויות למזג האוויר: מחלות אפילפסיה, חוסר תנועתיות ומערכת חיסונית מוחלשת מושפעים מאוד ממזג האוויר. חשוב להתייחס למשתנים אלה על פי המצב הבריאותי של החניך.