פרק שלישי: מאפיינים בהתפתחות החברתית והמינית של צעירים עם מוגבלות

החיוך לקופאית במכולת; שתיית כוס קפה עם חברים; פתרון סכסוך עם חבר במכינה; החיים עם שותפים לחדר; ההתארגנות האישית במרחבים משותפים; החיים החברתיים בקבוצה מעורבת של צעירים וצעירות; היכולת לקיים מערכת יחסים זוגית ממושכת… מצבים יומיומיים אלה ורבים אחרים, הממלאים את חיינו, מבוססים על יכולתנו לשלוט באופן מספק במיומנויות חברתיות.

בעוד שבאוכלוסייה הכללית כישורים חברתיים נרכשים באופן ספונטני, צעירים עם מוגבלות זקוקים לתיווך ולתרגול כדי לרכוש מיומנויות חברתיות, ליצור הזדמנויות לאינטראקציות חברתיות, לליווי בפיתוח קשרים בין-אישיים ולשימורם.

תיווך, שיקוף ההתנהגות ושיקוף הרגשות, הם חלק מהדרכים לסייע. כך למשל, כאשר חל שינוי בתוכנית והצעיר שואל שאלה מסוימת שוב ושוב מתוך חרדה, שקפו לו שהשאלה כבר נשאלה, התשובה כבר ניתנה וכי לפעמים שינוי בתוכנית עלול להלחיץ אותנו. הציעו לעבור על התוכנית החדשה בפירוט, שאלו מה יכול לעזור לו להירגע, היו אמפטיים לקושי, אך עם זאת שקפו, כי השאלות החוזרות שוב ושוב עלולות להטריד את האחרים.

מיומנויות חברתיות הן מכלול היכולות הבין-אישיות והקבוצתיות שהאדם מפגין באופן המאפשר לו להשתלב במערכת החברתית שבה הוא חי. כאשר קיים קושי ברכישת היכולות החברתיות, נפגעים היבטים משמעותיים בחיי האדם כתחום הרגשי, הבין-אישי, התעסוקתי והזוגי.

מקובל לחשוב, כי מיומנויות חברתיות הן יכולת מולדת, אבל אין זה כך. על אף שתינוקות מגיעים לעולם עם יכולת בסיסית ליצור קשר עם ההורה ולהתקשר אליו, תהליך התפתחותן של מיומנויות חברתיות בשלות ומספקות נמשך שנים רבות ומושפע משילוב בין שלושה גורמים מרכזיים: התפתחותו הרגשית והקוגניטיבית של הילד, השפעת הסביבה הישירה שלו והשפעות חברתיות-תרבותיות.

בהיבט הרגשי-קוגניטיבי ניתן לראות, כי ככל שהילד גדל, גדלה יכולתו לתפוס כי גם לאחרים יש רגשות ומחשבות וכי אלו עשויים להיות שונים משלו. הבנה זו, טריוויאלית ככל שתהיה, היא שעומדת בבסיס יכולתו של הילד לפתח מערכות יחסים מורכבות יותר ויותר, אשר הופכות לאינטימיות וקרובות בגילאי ההתבגרות והבגרות ¹ . אצל חלק מהצעירים עם מוגבלות, היכולת לראות את רגשות הזולת ואת צורכי האחר אינה מובנת מאליה ודרושים שיקוף ותיווך מתמידים כדי לסייע להם בתחום זה ².

סייעו לצעיר לזהות את רגשות הזולת ואת צורכי אחרים בסביבתו: שאלו מה לדעתו האחר מרגיש/צריך כאשר הוא נוהג באופן כזה או אחר. למשל, כאשר הוא מגיב בתסכול או בהתפרצות זעם על כך שהמקלחת תפוסה, או כאשר הוא נכנס לשיחה פרטית המתנהלת בין שני חניכים בפינת החדר או כאשר אינו מקפיד על כללי היגיינה בסיסיים. הציעו חלופות, סייעו לו להבין, כי כאשר חיים עם אחרים יש להתחשב בצרכיהם וברגשותיהם.

פיתוח מיומנויות חברתיות אינו מושפע רק מתפיסה מורכבת ובשלה יותר של האחר ושל מערכות יחסים, אלא גם מהמיומנויות שהילד רוכש בהנחיית משפחתו וסביבתו החינוכית. כבר בגיל צעיר לומדים ילדים "לעשות ביי ביי", להגיד תודה וש"צריך לחכות בתור" (גם לשירותים ולמקלחת…).³

צעירים עם מוגבלות נחשפים בדרך כלל למעט הזדמנויות לאינטראקציות חברתיות ביחס לבני גילם. עבורם, החיים החברתיים האינטנסיביים במכינה, מחוץ לבית ההורים וללא מערכות התמיכה שאליהן הם רגילים, הכוללים מגורים משותפים עם אחרים מחוץ לבית, אינטראקציה מתמדת בין שני המינים, ועוד, עלולים להיות חוויות חברתיות ראשוניות שלא הייתה להם הזדמנות להיחשף אליהן בעבר.

גם למערכת החברתית-תרבותית שבה הילד גדל ישנה השפעה ניכרת. הילד עד להתנהגותם של מבוגרים ברחוב, בטלוויזיה ובמערכת החינוכית ומפנים קודים של התנהגות.

קבלו בהבנה את חוסר ההבנה שלו את הסיטואציה ואת ההתנהגות הבלתי מותאמת שיכולה לנבוע מכך. היו סבלניים, הציעו חלופות להתנהגות לא מותאמת, למדו כללים חברתיים, גם כאלה שנראים לכם מובנים מאליהם, למשל: פה בחדר אנחנו מקפידים לשמור על פרטיות, למרות הצפיפות. בואו נקפיד להתפשט ולהתלבש בתוך המקלחת, בואו נדפוק על דלת השירותים/המקלחת לפני שנכנסים. או: כדאי לבדוק אתם קודם אם הם באיזה עניין פרטי או שאפשר להצטרף לשיחה שלהם.

תלות בסביבה: קשיים שונים הנובעים מהמוגבלות עצמה ומיחס הסביבה אל הילד עם המוגבלות, גוררים אחריהם פיתוח של תלות בסביבה. פעמים רבות, גם אם קיימת מסוגלות לבצע פעולה מסוימת או לקבל החלטה כלשהי, המתבגר מתקשה לסמוך על עצמו ועל יכולותיו והתלות בסביבתו הולכת וגוברת ומוכללת על יותר ויותר תחומים בחייו.

לדוגמה: אם בעת התארגנות ליציאה למסע, הצעיר מתקשה לארוז את הציוד הנדרש, לעיתים, הכי 'קל', מהיר ויעיל זה להחליט עבורו איזה ציוד לארוז וגם לבצע את האריזה בשבילו. במקום זאת: שבו לידו, שוחחו אתו על הציוד האישי שהוא יזדקק לו. שאלו אם הוא מעוניין בעזרתכם ומה בדיוק הוא צריך. העניקו לו תחושה שאתם סומכים עליו מצד אחד, אבל נמצאים שם לסייע במידת הצורך, מצד אחר. אל תעשו דברים אלה במקומו!

נטייה לרצות את הסביבה: במשך השנים עלולה להתפתח אצל הצעירים עם המוגבלות התנהגות פסיבית וצייתנית ונטייה לרצות אחרים. זאת, בשל התלות הרבה, בעיקר כלפי דמויות טיפוליות וסמכותיות, תוך דחיית העדפות ורצונות אישיים מול רצונות של אחרים שבהם הם תלויים לטיפול ולרווחה. לכך יש להוסיף התנסות מצומצמת בקבלת החלטות וביצוע בחירות בחיי היומיום.

קושי בפיתוח עצמאות ומיומנויות של בחירה: בתהליך הסוציאליזציה של צעירים עם מוגבלות, הן המשפחתי והן החינוכי, פעמים רבות ניתן להם מקום מועט לבחירה. המבוגרים מסביבם נוטים לעיתים שלא לסמוך עליהם, לצמצם את מרחב הבחירה שלהם ולא לאפשר להם להתנסות בביצוע עצמאי של פעולות שונות, גם כאשר הם מסוגלים לכך. לפיכך, מיומנות הבחירה אינה מתפתחת אצלם כמו אצל בני גילם. כתוצאה מכך, הצעיר עם המוגבלות יתקשה לעיתים לזהות את רצונו ובוודאי שלפעול על פי רצונו ולכך יש השלכות משמעותיות בביצוע בחירות הקשורות לתחום החברתי והמיני.

חשוב לזכור: מומלץ לוודא שהצעיר בחר או קיבל החלטה על פי רצונו ולא על פי מה שהוא חושב שמצופה ממנו. במקרה שהוא מתקשה לבחור – הציעו מספר חלופות, פשוטות ברורות, הסבירו את היתרון/חיסרון בכל חלופה וסייעו לו להגיע להחלטה הנכונה ביותר. אל תעשו בשבילו או במקומו. העניקו תחושה שאתם סומכים עליו. סייעו, בהתאם לנדרש, לביצוע עצמאי של הפעולה. חזקו באופן אמיתי יכולות/כישורים/דרכי התמודדות. העמידו ציפיות מותאמות ליכולות מצד אחד, ולקשיים, מצד אחר.

לאלה יש להוסיף, כי צעירים עם מוגבלות מתאפיינים ב:

• דימוי עצמי ומיני נמוך ⁴ וקושי בפיתוח זהות אישית מותאמת, הכוללת את המוגבלות כחלק אינטגרלי ממרכיבי הזהות. ⁵

• קשיים בהבנה ובהפנמה של מושגים משמעותיים, כמו פרטיות, גבולות הגוף, שמירה על מרחקים חברתיים מותאמים (הן במרחב הפיזי, הן בשיחה והן במרחב הווירטואלי) וקושי בהבנת תהליכים גופניים התפתחותיים.

קושי בהבנה של מושג הפרטיות, יכול לבוא לידי ביטוי הן במובן הפיזי והן במובן של פרטיות המידע או השיחה, במרחב המציאותי או הווירטואלי. כך, למשל, ייתכן מצב שבו אין הבנה כי החדר הוא מרחב ציבורי ולא מקובל לקיים בו מגעים מיניים (עצמיים או עם אחרים) גם כאשר הוא ריק.

כאשר אתם נתקלים בחוסר שמירה על מרחק חברתי מותאם או על פרטיות השיחה: אמרו את הכלל החברתי המתאים בלשון רבים. למשל, "אצלנו מקובל לא לפנות לילדים שאנחנו לא מכירים בשבילי הקיבוץ". או: "אצלנו מקובל לשאול אם אפשר להצטרף לשיחה, אם אפשר לשבת על יד… אם אפשר לקבל חיבוק" וכדומה.

• קושי במתן הסכמה מודעת: בספרות המקצועית, הסכמה מוגדרת כהיענות הכוללת: (1) הבנת מהות ההצעה בהתבסס על גיל, על בשלות, על רמה התפתחותית, על תפקוד ועל ניסיון; (2) ידיעת הנורמות המקובלות בחברה לגבי ההצעה; (3) מודעות לתוצאות האפשריות ולחלופות; (4) הנחה שהסכמה וגם סירוב יכובדו במידה שווה; (5) החלטה מרצון; (6) יכולת שכלית.

הקשיים העולים מהערכת ההסכמה נובעים לעתים מאי-הבחנה בסיסית בין ציות, שיתוף פעולה והסכמה. התוצאות הנראות לעין עשויות להיות זהות מבחינת ההתנהגות, אך הכוונה, המוטיבציה והתפיסה שונות לגמרי, ולכן גם החוויה והתוצאה שונות. מהמונח 'הסכמה' משתמעים ידע מלא, הבנה ובחירה; שיתוף פעולה משמעותו השתתפות פעילה, ללא קשר לאמונה או לרצון אישי, והוא יכול להתרחש גם ללא הסכמה; ציות יכול לגרום לפעולה בצורה סבילה וללא התנגדות, למרות ובניגוד לאמונה או לרצון אישי. כך, למשל, אי-התנגדות למגע מיני, יכולה להתפרש כשיתוף פעולה/הסכמה, אך בפועל מדובר בעמדה פאסיבית/צייתנית (מקראה בעריכת צימרמן, תשס"ה).

• קושי בוויסות חושי: לעיתים קיימת הפרעה תחושתית שגורמת לתחושתיות נמוכה מאוד או לרגישות גבוהה מאוד. אלה משמעותיים מאוד כאשר מדובר הן בשמירה על מרחב אישי ומרחק חברתי מותאמים והן בהיבט הפיזי של המיניות.

• קושי בוויסות רגשי, הנובע פעמים רבות מצמצום בכלים נרכשים לאורך השנים.
• שכיחות גבוהה של כניסה למצבי חרדה, בעיקר עקב קושי להסתגל לשינויים ולמצבים חדשים. ⁶
• קושי בזיהוי ובביטוי רגשות, הן של עצמו והן של אחרים.
• קושי בגילוי אמפטיה לזולת, הנובע פעמים רבות מהגנת יתר של הסביבה. ⁷
• קושי בהדדיות.

בהיבט המיני

• לצעירים רבים עם מוגבלות חסר ידע בסיסי בכל הקשור למיניות האדם.⁸
• התעסקות רבה סביב תכנים מיניים והתנהגויות מיניות כגורם ויסות מרכזי.⁹
• קיימת שכיחות גבוהה של התנהגויות מיניות שאינן בהתאמה להתפתחות הפרט ו/או לכללים חברתיים מקובלים (מקום, זמן, אופן) עד כדי כניסה למצבי סיכון או פגיעה באחרים.¹⁰
• קשיים ביצירת קשרים זוגיים-מיניים ושימורם.¹¹ 
• החלפת מין באהבה.¹²
• התייחסות הסביבה משפיעה באופן ניכר על התפתחות העמדות ודפוסי ההתנהגות המיניים-חברתיים של אנשים עם מוגבלות.¹³

---

1. כך, בעוד שבגיל שנתיים ילדים עשויים לשחק זה לצד זה או לחקות אחד את השני, הרי שבגיל שלוש הם כבר ערים יותר לשונותו של האחר מהם, לומדים לשחק אתו (ולא רק לידו) ומבחינים בין ילדים שהם חברים שלהם לאלו שאינם חברים. בגילאי בית הספר היסודי ובמהלך ההתבגרות מתפתחת באופן הדרגתי תפיסה מורכבת יותר של תכונות, מאפיינים אישיותיים ואופי. בהתאם, גדל העניין בהיכרות מעמיקה עם חייו ונפשו של האחר, ולא רק הנאה מחברתו. תפיסה מורכבת זו היא הבסיס ליצירת חברויות מעמיקות וקשרים זוגיים.
2. תהליך ההיקשרות (attachment) בין ההורה לילד בתקופת הינקות, מהווה בסיס לקיומם של קשרים בין-אישיים, חברתיים, זוגיים ומיניים במשך החיים. פגיעה בקשר הורה-ילד, עלולה לפגוע ביכולת לקיים קשרים אינטימיים בהמשך. אצל תינוקות עם מוגבלות, מתעוררים פעמים רבות קשיים ואתגרים משמעותיים בגיל הינקות, אשר נובעים ממגוון סיבות (ביניהן: קשיים בוויסות חושי, קשיים בוויסות רגשי, קשיים בתקשורת, קשיים קוגניטיביים ועוד). אלה, עלולים לפגוע בתחושת המסוגלות של ההורה לספק את צורכי התינוק ולהציף תחושות של כעס, אשמה, דחיה, חוסר אונים, תסכול ועוד. כך, עלולה להיווצר פגיעה בתהליך ההיקשרות שעלולה לגרום, כאמור, לפגיעה ביכולת לקיום קשרים בהמשך.
3. הנחיות בסיסיות אלו מתרחבות עם הזמן ובאמצעותן רוכש הילד מיומנויות חברתיות הנעות החל מנימוסים בסיסיים ועד לפתרון קונפליקטים עם בני גילו, יכולת להתחלק ברכושו וכן הלאה. חשוב להדגיש כי הלמידה אינה מתרחשת רק באמצעות הנחיה ישירה ("אסור להרביץ!") אלא גם באמצעות חיקוי וצפייה. כלומר, אם אתם אוסרים על ילדכם לשקר אך מורים לו להגיד שהוא צעיר מכפי גילו כדי לקבל הנחה בלונה פארק – סביר להניח כי יקלוט שמותר לשקר לפעמים…
4. תגובות שכיחות של דחייה מהסביבה גורמות להפנמת התפיסות החברתיות הרואות באדם עם מוגבלות "מוגבל", "שווה פחות", "א-מיני" ועוד. לכך מתווספים התלות בסביבה לסיפוק הצרכים הבסיסים והרגשיים והשליטה המופחתת של הפרט על עצמו ועל סביבת חייו – כל אלה עלולים להביא להתפתחות דימוי עצמי כללי ומיני נמוך.
5. צעירים עם מוגבלות, בעיקר אלה המשולבים לאורך השנים במסגרות נורמטיביות, מתקשים לעיתים לפתח זהות אישית המותאמת ליכולותיהם ולקשייהם. פעמים רבות, הסביבה ממעטת בשיח על מאפייני המוגבלות והשלכותיה והצעיר/ה מתקשה להתאים את עצמו לפערים בין ציפיות הסביבה (שלעיתים אינן מותאמות) לבין יכולותיו וקשייו. בנוסף, פעמים רבות קיימת התמקדות בהישגים אקדמיים וניתנת פחות תשומת לב לכישורים שונים הדרושים לחיים עצמאיים, כמו גם להיבטים רגשיים וחברתיים, שנמצאים לעיתים קרובות בפער מבני גילו. אלה מקשים על פיתוח תחושת שייכות לקבוצת שווים מותאמת (של צעירים עם מאפיינים דומים) והצעיר עלול למצוא את עצמו בין העולמות ולהרגיש שהוא לא משתייך לבני גילו באוכלוסייה 'הנורמטיבית' מחד ולא לבני גילו עם מוגבלות מאידך.
6. חרדה מוגברת סביב שינויים ומעברים עלולה לבוא לידי ביטוי באופן קיצוני סביב תקופות של שינויים (התפתחותיים, סביבתיים, משפחתיים, חברתיים) ויכולה אף ליצור משברים משמעותיים.
7. כאמור, הסביבה המשפחתית והמטפלת, נוטה לעתים לנקוט בהגנת יתר, שבאה לידי ביטוי, בין השאר, בנטייה לספק את צרכי הילד / הנער עם המוגבלות על מנת לייצר 'שקט תעשייתי' ולהימנע מהתנהגות מאתגרת שעלולה לאפיין מצבי מצוקה שונים. כך, מתפתחת תלות גבוהה יותר בסביבה שאמורה לספק את הצרכים הרגשיים ולסייע בוויסותם. כתוצאה מכך מתפתח קושי בזיהוי רגשותיו וצרכיו של האחר.
8. רכישת ידע, גיבוש ערכים ולמידת כללים להתנהגות מותאמת בתחום המיני נעשית בדרך כלל הן במסגרות פורמליות אך בעיקר במסגרות בלתי פורמליות (משפחה, חברים, מדיה וכד'). כמו בתחומי חיים אחרים, צעירים עם מוגבלות זקוקים לתיווך וליווי על מנת ללמוד התנהגות מינית מותאמת. עם זאת, התיווך הדרוש ומובן מאליו בתחומי חיים אחרים, מורכב יותר כאשר מדובר במיניות. הורים ואנשי צוות חינוכי או טיפולי, נוטים להימנע מהתעסקות בתחום המיני מסיבות שונות: מבוכה, הכחשה, חשש, קושי, תפיסות סטריאוטיפיות, חוסר ידע, או הגנת יתר.
9. התנהגות מינית משמשת פעמים רבות ל'ברז וויסות' המסייע בהתמודדות עם מצבים מאתגרים שונים: רגשיים, משפחתיים, בין-אישיים ותפקודיים. פעמים רבות, בהיעדר 'ארגז כלים' מספק להתמודדות עם מצבים מאתגרים, בנוסף לעובדה שהגוף מהווה לעיתים את הגורם העיקרי עליו יש לאדם שליטה, ההתנהגות המינית הופכת לאמצעי הוויסות המרכזי. מגע בגוף ובאיברי המין יוצר תחושות מגוונות ונעימות, מגע מיני בעצמו ו/או באחרים מעורר תשומת לב והתייחסות של הסביבה.
10. בשני העשורים האחרונים, הולכת ומתעצמת התובנה, כי התנהגויות מיניות לא מותאמות אצל צעירים עם מוגבלות, נובעות בחלקן הגדול מחוסר ידע, מיעוט בחשיפה לתכנים ונורמות חברתיות מותאמות, ולעיתים אף הבלגה על התנהגויות מיניות לא מותאמות. ראוי לציין גורמים נוספים, ביניהם: בלבול בתחושת גבולות הגוף; קושי בהתמודדות עם דחפים מיניים; חשיפה להתנסויות מיניות ו/או גורמי גרייה שאינם מתאימים להתפתחות הפרט; תגובה או ביטוי של מצב רגשי/נפשי; חיים בסביבה חסרת גבולות/גבולות שאינם ברורים בתחום הבינאישי והאינטימי.
11. גם לאחר שנוצרים קשרים, ניתן לראות בקרב זוגות רבים קושי בניהול קשר זוגי ומיני על רקע של קושי כללי בהתמודדות עם מצבי מתח, קושי במיומנויות פתרון בעיות וניהול קונפליקטים. בנוסף, לעיתים קשיים של אחד מבני הזוג בוויסות חושי, בשליטה על דחפים, בזיהוי רגשות של עצמו והאחר, עלולים להערים קשיים רבים בניהול קשר זוגי ומיני. קשיים אלה עלולים לבוא לידי ביטוי בהחלפת בני זוג מרובים, פיתוח תלות משמעותית בבן/בת הזוג, מצבים של קנאה מתמשכת, פגיעה עצמית או באחר, משברים רגשיים ונפשיים, ועוד.
12. תהליך ההתפתחות הגופנית-מינית של ילדים ומתבגרים עם מוגבלות תקין בדרך כלל ומתקיים בהתאם לנורמה. זאת, לעומת פערים העלולים להיות בהיבטים חברתיים, רגשיים וקוגניטיביים. מצב זה, בנוסף לתחושת ערך עצמי נמוכה, קשיי השתייכות, נטייה לרצות את הסביבה ולמעשה מכלול ההיבטים שצוינו לעיל, עלול לגרום לכך שהצעיר עם המוגבלות יעדיף קיומו של קשר מיני על היעדר קשר בכלל. בגוף ובמיניות – הוא מרגיש כמו כולם. שם, יכולת 'התחרות' שלו כמו של אחרים.
13. יחס הסביבה למיניות של אנשים עם מוגבלות, גורם פעמים רבות לקושי ומבוכה בשיח על נושאים אלו והפנמה של מסרים חברתיים שליליים ביחס לחיבור שבין מיניות למוגבלות. אלה עלולים לגרום להתפתחות של עמדות שליליות ביחס למיניותם, חשש וחרדה מפני גילויי מיניות ולכן התייחסות אליהם כצעירים מכפי גילם וצמצום מרחב ההתנסויות שלהם. התוצאה עלולה להיות למידה לא מותאמת של כללי התנהגות מקובלים, כניסה למצבי סיכון ועוד.