ארגון הבריאות העולמי (WHO) קבע ב-1975, כי מיניות היא היבט מרכזי בהוויה האנושית לאורך כל החיים והיא זכות יסוד של כל אדם. בריאות מינית הוגדרה כ"אינטגרציה של ההיבטים הסומטיים, הרגשיים, האינטלקטואליים והחברתיים של ההוויה המינית, בדרכים שמחזקות ומשפרות את האישיות, התקשורת והאהבה". בריאות מינית מחייבת גישה חיובית ומכבדת למיניות ולמערכות יחסים מיניות, כמו גם אפשרות לקיומן של חוויות מיניות נעימות ומהנות, ללא כפייה, אפליה ואלימות. כדי להשיג בריאות מינית ולשמור עליה יש לכבד ולהגן על זכויותיהם המיניות של כל בני האדם (ארגון הבריאות העולמי, 2015).
כשני עשורים לאחר מכן, ב-1997, הארגון העולמי לבריאות מינית הצהיר על הזכויות המיניות של כל אדם (ארגמן, 2010). 1
גם באמנה הבינלאומית בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, שפורסמה בשנת 2006 ואושררה על ידי כנסת ישראל ב-2012, יש התייחסות, כאמור, לזכויות בתחום החברתי והמיני ועל פיה: לכל אדם יש זכות להפעיל בחירה ביחס לביטוי המיני ויחסים חברתיים. קיומה של מוגבלות, ללא קשר לחומרתה, אינו מצדיק בפני עצמו איבוד זכויות הקשורות למיניות (לחובר וארגמן, 2007).
האמנה קובעת כי:
לכל האנשים יש זכות במסגרת יחסים בין-אישיים ל:
- פיתוח חברויות ויחסים רגשיים שבהם הם יכולים לאהוב, להיות נאהבים, להתחיל ולהפסיק את היחסים כפי שהם בוחרים.
- כבוד והערכה.
- פרטיות, סודיות וחופש התחברות.
ביחס למיניות, יש לפרט זכות ל:
- ביטוי מיני, בהתאם לגיל, להתפתחות החברתית, לערכים תרבותיים ולאחריות חברתית.
- קבלת מידע שיאפשר החלטות מבוססות, כולל חינוך מיני על נושאים, כמו: מין בטוח, נטייה מינית, ניצול מיני, ומחלות המועברות ביחסי מין.
- הגנה מפגיעה מינית, כמו: מניצול גופני, מיני ורגשי ומיחסים מיניים עם אנשי צוות בתשלום.
בהתייחס לנישואין, האמנה מכירה בזכותם של אנשים עם מוגבלויות בגיל הנישואין להינשא ולהקים משפחה, בהסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג המיועדים. בהתייחס לסעיף זה באמנה, ממשלת ישראל ניסחה את ההסתייגות הבאה: מדינת ישראל מביעה את הסתייגותה ביחס להוראות המתייחסות לנישואין בסעיף 23 (1) (א) לאמנה, אם דיני המעמד האישי, המחייבים את הקהילות הדתיות השונות בישראל, אינם תואמים הוראות אלה (משרד ראש הממשלה, 2012).
בהתייחס לסיכוי להורות ולגידול ילדים יש לפרט זכות ל:
- ביצוע בחירות ביחס לאמצעי מניעה, כולל החלטה ללדת ולגדל ילדים, עם תמיכה נדרשת; לקבל אחריות אישית להחלטות אלו ולשלוט על גופם.
- גישה ונגישות, על בסיס אישי, למקורות תמיכה שיעזרו להם בגידול ילדיהם.
- לבחור בעצמם אם לעבור עיקור, ללא הבדל בחומרת המוגבלות שלהם.
הערות שוליים
-
1. הזכות לחופש מיני – כוללת את יכולת הפרט לביטוי שלם של הפוטנציאל המיני. זכות זו אינה כוללת כל צורה
של פגיעה או ניצול, בכל רגע נתון ולאורך החיים.
2. הזכות לאוטונומיה, יושר וביטחון גופני מיני – כוללת את יכולת הפרט לקבלת החלטות אוטונומיות ביחס לחייו המיניים בהקשר של אתיקה ויושר אישי וחברתי. זכות זו כוללת גם שליטה והנאה מהגוף, באופן חופשי מפני עינוי, פגיעה, הטלת מום או כל סוג של אלימות.
3. הזכות לפרטיות – זכות זו מתייחסת להחלטות והתנהגויות של הפרט ביחס לאינטימיות, כל עוד אינן חודרות ופוגעות בזכויות מיניות של אחרים.
4. הזכות לשוויון מיני – מתייחסת לחופש מפני כל צורה של אפליה על רקע של מין, מגדר, אוריינטציה מינית, גיל, גזע, מעמד חברתי, דת, נכות גופנית או רגשית.
5. הזכות להנאה מינית – הנאה מינית, כולל התנהגויות אוטו-ארוטיות, מהווה מקור לרווחה אישית גופנית, פסיכולוגית, אינטלקטואלית ורוחנית.
6. הזכות לביטוי מיני רגשי – ביטוי מיני הוא יותר מאשר הנאה ארוטית או אקטים מיניים. לכל אדם הזכות לבטא את מיניותו דרך תקשורת, מגע, רגש ואהבה.
7. הזכות לחופש ליצירת קשרים מיניים – האפשרות להינשא או שלא להינשא, להתגרש וליצור כל סוג של קשר מיני אחראי.
8. הזכות להחלטה חופשית ואחראית ביחס לפריון – מתייחסת לזכות הפרט להחליט האם ברצונו להוליד ילדים או לא, מספר הילדים ופערי הזמן שבין ילד וילד. זכות זו כוללת גישה מלאה לכל האמצעים לוויסות ולשליטה על פוריות.
9. הזכות למידע מיני עדכני ונכון מדעית – זכות זו מציינת, כי מידע בתחום המיני צריך להינתן באופן שאינו יוצר מעמסה על הפרט, אולם מאפשר חקירה מדעית ואתית ובאופן המתאים לרמות האוכלוסייה השונות.
10. הזכות לחינוך מיני עדכני – זהו תהליך חינוכי מלידה ולאורך מעגל החיים וצריך לכלול את כל המסגרות החברתיות.
11. הזכות לשמירה על בריאות מינית – שמירה על בריאות מינית צריכה להיות זמינה הן למניעה והן לטיפול בכל דאגה, בעיה או הפרעה מינית.
