תוכן העניינים
מבוא
עיוורון ולקויות ראייה מוגדרים כהיעדר כושר ראייה מלא או חלקי שאינו ניתן לתיקון על ידי משקפיים או עדשות מגע. לקות זו נגרמת כתוצאה מחבלה, ליקוי או מחלה של עצב הראייה המקשר בין העין למוח, או של המוח. הפגיעה בראייה יכולה להיות מולדת, כתוצאה ממום בהיריון או בלידה, או כתוצאה ממחלה תורשתית. לחילופין, הפגיעה בראייה יכולה להיווצר במהלך החיים כתוצאה מחבלה, מחלה, נזק מוחי (כגון שטפי דם או גידולים), ירוד (קטרקט), היפרדות הרשתית, ועוד.
היציאה לטיול, עבור אדם עם לקות ראייה, היא חוויה ייחודית ומרגשת, אך עלולה להוות גם מפחידה, חוויה של חוסר ודאות ותחושת אובדן אוריינטציה. נסו אתם לצעוד מספר צעדים בלי יכולת לראות דבר. נסו עכשיו לעשות פעולה דומה כשאתם רואים דרך חור קטנטן בכיסויי עיניים. שימו לב לתחושות שהחוויה הזו מעוררת בכם…
במטרה לייצר חוויה חיובית ונוחה לאדם עם לקות ראייה, יש, ראשית, להבין את אופי הלקות – האם הלקות קיימת בשתי העיניים או רק בעין אחת, האם מדובר בלקות ראייה או בעיוורון מוחלט, האם הלקות היא מלידה או שנרכשה במהלך החיים. כמו כן, חשוב להבין כיצד באה לקות הראייה לידי ביטוי – האם היא מייצרת טשטוש בראייה או שמא שדה הראייה מצומצם מאוד, היכן נמצא שדה הראייה הפעיל, ועוד… כל אלה יכולים להשפיע מאוד על יכולת ההליכה של החניך ועל כל חוויית הנוף שהוא חווה בעת הטיול. כך לדוגמה, חניך עם שדה ראייה מצומצם, ייתכן שיראה רק פינה אחת בחלק הימני של העין. במקרה כזה, הבנה של נופים רחוקים, הרים גבוהים וטופוגרפיה בכלל יכולה להיות כמעט בלתי אפשרית עבורו, אך התמקדות בפרטים קרובים אשר ניתן להגדיל (למשל הגדרת פרחים) תוכל לאפשר לו חיבור לטבע. דוגמה נוספת לשונות ולחשיבות האבחנה הייחודית ביחס לכל מטייל ניתן לראות בשונות בין אדם שנולד עיוור לעומת אדם עם לקות ראייה שנרכשה במהלך החיים. כשאנו מבקשים להסביר משהו לאדם שראה בעבר, נוכל להתייחס למושגים שמוכרים לו, לצבעים לדוגמה, בעוד שלאדם שנולד עיוור יהיה עלינו להסביר בצורה שונה.
יחד עם המורכבות הגדולה, קיימות דרכים לאפשר לחניכים עם לקויות ראייה לצאת לטיול וליהנות מאוד מהחוויה, באופן שאף תעצים ותחזק אותם. להלן מספר כללים והנחיות על פיהם יש לפעול טרם היציאה לטיול עם חניך עם לקויות ראייה:
בעת ההכנה לטיול
- חשוב לחשוף את החניך לתוואי השטח שבו נטייל. ניתן לעשות זאת על ידי מפה טופוגרפית/מפת סימון שבילים או על ידי דגם של האזור (עדיפות לדגם).
במקרה של שימוש במפה – חשוב לוודא שהקונטרסט של הצבעים ברור, שהחלקים הגבוהים מסומנים בצבע/ מרקם אחד והחלקים הנמוכים מסומנים בצבע/מרקם אחר. יש לאפשר "סריקה" של המפה עם החניך כך שיבין את מרחקי הנסיעה וההליכה, את ציר ההליכה ואת תוואי השטח. חשוב לתאר לו נקודות מורכבות בטיול, כגון ירידות תלולות, עליות קשות, מעברי סלעים, בהתאם למיקומם במסלול. זכרו כי ידע יכול להפחית את החרדה בצורה משמעותית.
במקרה של שימוש בדגם – אפשרו לחניך לשוטט עם ידו על תוואי השטח, להבין את אופי השטח על עליותיו ומורדותיו. הפנו את תשומת לבו לנקודות בעלות עניין במסלול אשר יכולות להיות מסומנות בצורה שונה (מעיין, אתר ארכיאולוגי). במקרים שבהם לא קיים דגם של האזור- מומלץ לבנות דגם של האזור בשולחן חול, שיהווה הכנה טובה לכל החניכים בקבוצה.
- אריזה נוחה ונכונה של הציוד: התארגנות ללא חוש ראייה היא קשה מאוד. נסו לדמיין את עצמכם צריכים להבדיל בין החפצים השונים, לוודא שאף חפץ לא נשכח, נסו לחשוב כיצד אפשר להכיר את צורת תיק הגב שבו נארזים החפצים – כמה כיסים יש בו ובאיזה אופן נוח לשים בו את החפצים. בשל כך חשוב לתת לחניך זמן כדי להכיר את צורת התיק ולארגן את חפציו. אנשים שונים יעדיפו להתמודד עם אתגר אריזת התיק באופן שונה. יש לשוחח עם החניך בפתיחות ולברר עמו האם הוא זקוק לעזרה ואיזה עזרה. קיימות מגוון אפשרויות שהמדריך צריך לחשוב עליהן מראש ולהציגן לחניך אם החניך מתקשה לחשוב מה מתאים לו: האם הוא מעדיף לקבל עזרה באריזה מהמדריך או מאחד מחברי הקבוצה (פעמים רבות אנו אורזים חפצים אינטימיים ולא נוח לנו לחשוף אותם בפני אנשים זרים); האם הוא מעדיף עזרה הן במציאת החפצים והן בארגונם בתוך התיק או רק באחת מהפעולות; האם הוא מעדיף לארוז לבדו, אך מעוניין שעוד מישהו יעבור על רשימת הציוד ויוודא שלא שכח כלום לפני שהוא מתחיל להכניס את חפציו לתיק. כמו כן, משום שמשאבים רבים מוקדשים לאיתור החפצים ולארגונם, יש לתת לחניך רשימת ציוד מסודרת כדי שיוכל לבדוק שאכן זכר לקחת את כל הנדרש. אם החניך קורא כתב ברייל אפשר להדפיס לו את דף הציוד, אפשר להעביר לו רשימה מוקלטת (בפלאפון), שתועיל גם לשאר החניכים. אם החניך זקוק לטיפול רפואי, על המדריך להחליט עם החניך (ולעיתים גם עם משפחתו), האם הציוד הרפואי יהיה שמור אצל המדריך או אצל החניך. בכל מקרה, לפני היציאה לטיול על המדריך לוודא כי הציוד הרפואי אכן נארז.
לבסוף, יש לוודא כי חפצים שמצריכים זמינות גבוהה יהיו נגישים עבור החניך למציאה קלה יחסית, למשל בקבוקי מים וכובע, שיכולים להימצא בכיסים החיצוניים של התיק.
מורכבויות שיש להתייחס אליהן בתכנון הטיול
דגשים לנסיעה בדרכים
- מקומות עצירה: כאשר עושים עצירות בדרך, עדיף להחליט מראש על עצירות במקומות קלים יותר להתמצאות (שבהם פחות אנשים ומכוניות); אם עוצרים במקום הומה, יש לוודא כי החניך הולך יחד עם מלווה אשר יוכל לסייע לו בהתמצאות.
- זמן עצירה: השאירו מספיק זמן שיאפשר הליכה בנחת ובחזרה לאוטובוס. קחו בחשבון שההתמצאות במרחב מאתגרת יותר ועשויה לקחת יותר זמן.
- תיאור קולי של הדרך במהלך הנסיעה: הדרך שבה אנו עוברים היא חלק משמעותי בחוויית הטיול. אדם עם לקות ראייה מתקשה למקם את עצמו במהלך הנסיעה ובעצם נמצא בתוך חוסר ודאות מתמשך. כדי להקל עליו, יש לערוך תיאור קולי של דברים מרכזיים שאנו רואים בדרך – צמתים מרכזיים, נקודות עניין, שינויים בנוף. תיאור קולי מוצלח נעשה על ידי שימוש בשיטת השעון, על פי מחוגי השעון מתארים לחניך היכן נמצא כל אלמנט בדרך/בנוף.
דגשים למהלך ההליכה
- בעת ההליכה בשטח: יש לדאוג לליווי צמוד בעת הליכה בשטח לחניך לקוי הראייה. כמו כן, במקרים שבהם קיימים חלקים מאתגרים במסלול יש להתריע לפניו ולברר האם יש לו צורך בסיוע של אדם נוסף. לדוגמה: לפני הגעה למדרגות תלויות יש להתריע ולוודא, כי גם מי שיורד לפני החניך עם לקות הראייה וגם מי שיורד אחריו מסייעים במידת הצורך. כך גם לפני עליות תלולות, אשר אמנם אינן מסוכנות, אך מאתגרות. התראה על תחילת העלייה ואופייה יכולים לבסס מוכנות לאתגר וחוויה של שליטה.
- סחיבת ציוד: לקות הראייה היא גורם היכול כשלעצמו להקשות על ההליכה ועל שיווי המשקל. על כן, במידת הצורך, יש לעזור לחניך בסחיבת ציוד כבד, שכן הוא יכול להקשות עוד יותר על שיווי המשקל ותחושת הביטחון בהליכה (בפרט באזורי הליכה סבוכים).
- תארו את סביבת ההליכה והטיול: בדומה לתיאור במהלך הנסיעה.
- בסביבה עירונית: גם בסביבה זו יש להזהיר מפני מכשולים בדרך, כדוגמת פח בצדי הדרך, עמוד תאורה באמצע המדרכה, ירידה לכביש בעת ההליכה, ועוד.
- קחו בחשבון כי קצב ההליכה הוא אחר: כל צעד דורש בחינה וחשיבה ולכן ההליכה הרבה יותר איטית. לנקודה זו חשיבות רבה בבחירת אורכו של מסלול הטיול, בבחירת היעדים המוצבים לחוליות השונות בעת הניווטים, ובמשך העצירות במהלך הטיול.
- שירותים: כאשר החניך הולך לשירותים יש לשים לב שחזר לפני שהקבוצה ממשיכה ללכת.
- ניווטים: יש לעבוד עם החניך על תוואי קרוב. משום שבמרבית המקרים לא ניתן לראות הר או ערוץ נחל חשוב לחפש ערוצי נחל קטנים לאורך הדרך או שיפועים קטנים באמצעותם יוכל החניך לנווט. כמו כן, ניתן לבחון האם תשומת הלב לתוואי השטח (שגם כך מחודד יותר, בשל לקות הראייה) יכולה להועיל במלאכת הניווט (לדוגמה, שיפועים מתונים יותר שפעמים רבות אנו לא נשים לב אליהם יכולים להיות מורגשים ולהפוך למשמעותיים במלאכת הניווט).
דגשים בבחירת אתרים ונקודות עצירה במסלול
- בחירת מקומות עצירה במהלך הטיול: יש לשים לב לנקודות העצירה הנבחרות במהלך המסלול עצמו – אדם לקוי ראייה היושב מול השמש, או במקום חשוך, בעצם מאבד מיכולות הראייה שלו. על כן יש לבחור נקודות עצירה במסלול שבהן קיימת תאורה בהירה אך לא מסנוורת.
- במקרה של ניווטים בלילה: חוויית העיוורון המוחלט יכולה להיות מועצמת בעת לילה. יש לצייד את החניך בפנס איכותי אם הוא חש צורך בכל ולהצמיד לו אדם שילווה אותו בדרך ויתאר לו אותה. יש לקיים שיחה עם החניך לפני היציאה לניווטים, להבין מה האפשרויות המועדפות עליו ומה יכול להועיל לו בעת הניווט. על המדריך לזכור, כי יש למצוא את האיזון הנכון: לאפשר לחניך חוויה עצמאית ומעצימה, אך כזו המכירה במגבלותיו ושומרת על ביטחונו. על המדריך להיות ער ורגיש לנושא זה.
- כלבי נחיה: אם החניך מעזר בכלב נחיה, יש לוודא כי אין בעיה להכניסו לאתרים, לשמורות טבע ולמוקמות הלינה של הקבצוה.
דגשים להדרכות במהלך המסלול
- שימוש בחושים: כמובילי הדרך, פעמים רבות, לשם למידת תכנים חדשים, אנו שמים דגש על חושי הראייה והשמיעה, אך עושים שימוש מועט יחסי בחושים האחרים. מחקרים מצאו, שאנשים שונים מפעילים את החושים בעת למידה באופנים שונים ובהתאמה וכי סגנונות הלמידה שלהם משתנים אף הם. התייחסות רב-חושית לתכנים חדשים מאפשרת ללומד יותר מדרך אחת לעבד ולחוות את המידע שאליו הוא נחשף, כך שעומק הלמידה הופך משמעותי יותר. במובן זה, העברת תכנים המשלבת גיוון חושי, תורמת משמעותית לכל החניכים. עם זאת, כאשר מדובר בחניכים עם לקות חושית, העבודה דרך החושים הפועלים, משמעותית עוד יותר, ומאפשרת קבלת תמונה מלאה ככל הניתן על המושג החדש וחיזוק החושים הפועלים. כך לדוגמה, בעת התייחסות לצמחי תבלין, ניתן לא רק לדבר על חשיבות ריחם אלא יש לאפשר לחניכים להתנסות בהרחתם, או לחילופין, הישענות על חוש המישוש יכולה להיות על ידי זיהוי עצמים (לדוגמה סוגי מסלע/קרקע בהדרכה שבה מתייחסים להיסטוריה הגיאולוגית של האזור) או שימוש בדגמים תלת-ממדיים לשם המחשה אשר עוזרים לאנשים עם לקות ראייה להבין טוב יותר צורה חדשה (אם כי יש לדעת, כי במקרה של אנשים עם עיוורון מלידה זה לא נכון, להם דווקא קשה להקיש מדגם קטן לצורה שלמה ורחבה). הפניית תשומת הלב לעולם החושי על ידי המדריך יכולה לעזור אפילו בהדגמות פשוטות ביותר (גוף האדם רווי בהבדלים טופוגרפיים: אצבעות כף ידינו יכולות להוות המחשה לשלוחות, אף ולחיים יכולים להסביר את הטופוגרפיה שקשורה במדבר בצל גשם, ועוד).
- תצפיות: במהלך תצפית חשוב לתאר את הנוף בצורה אובייקטיבית, אך אין צורך להתייחס לכל הפרטים הקטנים. יש לתאר את הנוף בשיטתיות, מצד אחד לצד שני, ולכלול תיאור של הפרטים המרכזיים בנוף, תוך התייחסות לסיפור שעומד מאחורי כל מקום. יש לזכור, שהסבר בשיטת השעון בתצפיות מסייע מאוד.
- חומרי הדרכה: אם נעשה שימוש במפה/תמונה/דגם, חשוב לנסות להגדיל את הפריטים הללו וכאמור אף להביא חומרים מותפחים או תלת-ממדיים ליצירת הבנה מרבית.
דגשים במקומות הלינה
- התמצאות: יש לוודא כי החניך חש ביטחון במרחב החדש. יש לתאר לו את מקום הלינה (בין אם מדובר בלינת חוץ ובין בלינת מבנה), כך שירגיש ביטחון במרחב וידע היכן נמצאים השירותים, חדר האוכל, מקום ההתכנסות. כך נוכל לאפשר לו התמצאות גם במקום חדש.
- פעילות ערב: אם פעילות ערב נעשית במקום מוחשך, יש לקחת בחשבון שבחשכה הראייה מצטמצמת עוד יותר לכדי חוויה של עיוורון. במידת האפשר, עדיף להתבסס על פעילויות שאינן מצריכות התמצאות במרחב (לדוגמה, שירה עם גיטרה סביב המדורה). כמו כן, יש לתת מקום לעיבוד החוויות הפיזיות והרגשיות מהיום שעבר הן באופן קבוצתי והן באופן פרטני.
