ההכנה לטיול והטיול עצמו
תכנון הטיול
מבוא
לקויות פיזיות נגרמות בשל סיבות שונות, בהן פציעה, מחלה, לקות גנטית, ועוד. ניתן להבחין בין אנשים המוגבלים בניידותם בשל שיתוק מוחין (אשר נולדו עם המחלה שגרמה לפגיעה גופנית ולעיתים נלווית אליה גם מגבלה שכלית) לבין אנשים שנפגעו במהלך חייהם בעקבות תאונת דרכים, מחלה או מלחמה. אלו אנשים אשר נולדו עם יכולות נורמטיביות ועם הזמן (ולעיתים אף בפתאומיות) הפכו למשותקים. מידת המגבלה משתנה מאדם לאדם; מתקיים רצף בין הליכה ותנועה עצמאית אך מוגבלת, היעזרות בקב, הליכון או כיסא גלגלים. הסיבות לפגיעה ומידתה מייצרות את המאפיינים הייחודיים עמם האדם עם הלקות הפיזית צריך להתמודד. כך למשל, התמודדות עם לקות פיזית המחייבת הליכון שונה באופייה מלקות פיזית המחייבת כיסא גלגלים, גם האתגרים בכל אחד מהמצבים שונים.
ביציאה לטיול, לקות פיזית, במקרים רבים, היא המורכבת ביותר לתיווך, בשל הפער הגדול שהיא מציבה בין כל המודרכים בקבוצה לבין החניך עם המורכבות הפיזית. פער זה בא לידי ביטוי ביכולת ללכת במסלולים שונים, לישון בשטח, להשתמש במתקנים השונים, ועוד. לאור כל אלה, החשיבה על ההתאמות בעת שילוב של חניך עם מוגבלות פיזית בטיול צריכה להיות יצירתית יותר ולשקלל את כלל מרכיבי הטיול והקבוצה.
להלן מספר כללים והנחיות שעל פיהם יש לפעול:
בחירת מסלול מותאם: ככלל, ההעדפה תהיה לבחירת מסלול משלב, אשר כל חברי הקבוצה יוכלו להשתתף בו. עם זאת, במקרים הקשורים במגבלה פיזית, לעיתים הלקות מורכבת והתחשבות מוחלטת בה, תמנע מכלל החניכים לטייל בהתאם לאופי המכינה ומטרותיה. לאור זאת, יש לתת את אחד מהמענים הבאים:
1. במקרים שבהם מדובר בלקות פיזית פשוטה יחסית – מסורבלות פיזית, גרירת רגליים, קושי בהפעלת הגפיים העליונות:
- יש לבחור מסלול, אשר לפחות כמחציתו מותאם לחניך עם המוגבלות. לדוגמה, מסלול רגלי שאפשר לעזוב אותו באמצע היום (כמו שביל הגולן או סובב כנרת) או לחילופין מסלול רב-יומי, שבו החניך יוכל לקחת חלק ביומיים-שלושה מהטיול ואז לעזוב את הקבוצה בעוד הם ממשיכים למסלול מורכב יותר.
- יש לחשוב מראש באיזה אופן חברי הקבוצה יכולים לסייע לחניך (עזרה באריזת התיק, סיוע בסחיבת הציוד, עזרה ביציאה משק-השינה).
- יש להיערך מבחינת ציוד מתאים – אמצעים לרכיסת ולפתיחת רוכסן שק השינה (למתקשים במוטוריקה עדינה), כיסאסלה לאלה המתקשים לעשות את צרכיהם בשטח, מקלות הליכה למתקשים בהליכה, כיסא או מיטה מתקפלת במידת הצורך, ועוד.
2. במקרים שבהם מדובר בלקות פיזית מורכבת יותר – כיסא גלגלים, אמצעי הנשמה, יש לנקוט בפעולות אלה:
- יש לברר עם החניך האם הוא מעוניין לצאת לטיול יחד עם חברי הקבוצה. לעיתים, המורכבות הפיזית גדולה כל כך, שטיול יכול להיות אתגר מוגזם עבור החניך.
- בימי ניווטים ניתן להוסיף ניווט עירוני, אליו גם חניך המתקשה פיזית, שניווטי שטח קשים מידי עבורו, יכול להצטרף (אפשר לפתוח ולסיים את ימי הניווט בימי ניווט עירוני, כך שהחניך יוכל להתחיל ולסיים עם כלל הקבוצה).
- קיימים כיום שני מוצרים המאפשרים חוויית טיול בשטח גם לאדם עם כיסא גלגלים: "גילגולון", המסופק על ידי חברת "אתגרים", ו"טרקר", המסופק על ידי חברת "פראטרק". מוצרים אלה הם למעשה כיסא גלגלים המחובר לגלגל נוסף ולסדי נשיאה, ומאפשר סחיבה של אדם על כיסא גלגלים בנקודות מורכבות במסלול ונסיעה של הכיסא בנקודות הנוחות יותר. חשוב לזכור, כי לא לכל אדם נעים ונוח לטייל כשנושאים אותו. כמו כן, יש המתארים את חוויית הטיול במתקנים אלה כשייט בים סוער… לכן, יש לאפשר מראש התנסות בטיול קצרצר עם מוצרים אלה, טרם היציאה לטיול ארוך. במקרה של שימוש באחד המוצרים הללו, יש להיערך מבחינת מלווים אשר יוכלו לסייע לאורך הטיול.
- טיפולים רפואיים: לפני היציאה לטיול יש לוודא האם ולאילו טיפולים רפואיים החניך זקוק. הצורך בטיפולים אלו עשוי להשפיע על גמישות שעות הטיול או על אופיים של מקומות הלינה: לדוגמה, חניך אשר זקוק לטיפול רפואי מורכב יחסית, ייתכן שיזדקק לשעות טיול מועטות יותר מיתר חברי הקבוצה.
- עיבוד החוויות: יש לתת מקום לעיבוד החוויות אשר יכולות להיות לא פשוטות, הן אישית והן קבוצתית. יש לדבר על הקשיים וההישגים הן לפני הטיול ובהכנה אליו, הן במהלכו והן בסופו.
בעת ההכנה לטיול
- יש לחשוב על מבנה והרכב הקבוצות כך שהקבוצה שבה ישולב החניך עם המוגבלות הפיזית אכן תוכל להכיל את החוויה המורכבת. לפני הטיול יש להגדיר את תפקיד הקבוצה, הן באופן כללי והן במחויבות האישית של כל אחד מהחניכים. כך לדוגמה (אם מתאים לחברי הקבוצה – הן לחניך עם המגבלה הפיזית והן לחבריו) יכולים להיות תפקידים, כגון: עזרה בפתיחת שק השינה; עזרה בהתארגנות בבוקר באריזת הציוד; עזרה בסחיבת הציוד, עזרה בסחיבת כיסא הגלגלים. מעבר להחלטות הפונקציונליות, יש לעודד שיח פתוח על חוויית העזרה והתלות שתפקידים אלו מעוררים. על שיחות אלו להיעשות ללא שיפוטיות כלפי חברי הקבוצה אשר הגיוני כי יגיבו לתפקידים אלו באופנים שונים (חניך שנרתע ממתן עזרה אינטימית אינו מפונק).
- יש להתייחס למידת המוכנות של החניך הן באופן פרטני-אישי והן באופן קבוצתי. חשוב לתת מקום לחששות, לקשיים, להישגים ולהתרגשות אשר ייתכן שקיימים טרם היציאה לטיול. סביר, כי חוויות אלו ועוד רבות אחרות מתקיימות אצל החניך וככל שאלו יוצפו וידוברו באופן פתוח, ההתמודדות עם האתגרים תהיה קלה יותר וחוויית ההעצמה משמעותית יותר.
- יציאה לטיולים במכינה היא לרוב תהליך שנתי, שבו כל אחד מהחניכים לומד ומתפתח; יש לשים-לב להתפתחות לאורך השנה ולהתייחס אליה לפני היציאה לטיול.
במהלך הטיול
- יש לקיים שיחות שוטפות עם החניכים, הן באופן פרטני והן באופן קבוצתי, שבהן יוכלו להעלות את חוויותיהם.
- על המדריכים לשמור על האיזון שבין הלך רוח חיובי, המאפשר לחברי הקבוצה לחוש גם הם שהמשימה אפשרית וחיובית לבין התבוננות קרובה על הקשיים שמתעוררים ונתינת מענה הולם, ראשית למען בריאות החניכים אך גם בכדי שהחניכים יוכלו לחוש חוויה טובה ומכילה.
לאחר הטיול
סיכום של החוויות באופן פרטני וקבוצתי ומחשבה על ההמשך: האם מתאים לחברי הקבוצה להמשיך תהליך זה יחד, כחוליה משותפת, או שעולה רצון לשנות את הרכב הקבוצה. שאלות אלו נוגעות גם בהלך הרוח של המכינה, אך גם ביכולותיהם ובצרכיהם של החניכים השונים.
מורכבויות שיש להתייחס אליהן בתכנון הטיול
דגשים לנסיעה בדרכים
- רכבים נגישים: אם ישנו חניך הנעזר בכיסא גלגלים יש לוודא שהרכב שהוזמן עבורו אכן נגיש, שקיים בו מעלון תקין, אמצעים לרתימת הכיסא בעת הנסיעה או מקום לאכסון את הכיסא אם החניך אינו משתמש בכיסא במהלך הנסיעה. קיימות בארץ מספר חברות הסעה שיש להן רכבים נגישים, אך ככלל החוק מחייב כי לכל חברת היסעים יהיה רכב נגיש זמין.
- מקומות עצירה: יש לוודא כי מקומות העצירה יהיו נגישים לכיסאות גלגלים ונוחים לישיבה. כאשר החניך אינו נעזר בכיסא גלגלים, אלא בהליכון, קב, או מתקשה בהליכה יש להתחשב במקום העצירה, שיהיה נגיש ויאפשר מקום נוח לישיבה.
- זמן עצירה: יש לקחת בחשבון זמני עצירה ארוכים בשל משך הירידה והעלייה מהרכב. כל עלייה או ירידה מהרכב לוקחת כ-20 דקות ולחשב את הזמנים בהתאם. כמו כן, בעת הירידה מהרכב, פעמים רבות החניך חווה רעד גופני אשר יכול לגרום לו אי-נוחות ולכן יש לאפשר לו מרחב פרטי ברגעים אלו.
דגשים למהלך ההליכה
- בהליכה בשטח: אמצעי הניידות ישפיע הן על מידת הקושי של החניך במהלך המסלול והן על איזה מסלולים יהיו נגישים עבורו ואיזה לא. כך לדוגמה, בבחירת מסלול הטיול יש להתייחס לסוג כיסא הגלגלים – רגיל או חשמלי והאם ישנה אפשרות להשתמש בגילגולון/טרקר. הבדלים אלו ישפיעו על אורך המסלול שהאדם יוכל לטייל בו, על רוחב המעברים שיוכל לעבור בהם, על רמת הקושי של המסלול ועל האפשרות להיות במגע עם מים. באופן דומה, גם כאשר אדם הולך עם הליכון או קב, ואף באופן עצמאי, יש לקחת בחשבון את הכוחות הפיזיים ביחס למסלול והתמיכה שיכולה להינתן לו.
- מרחב אישי: כיסאות גלגלים, הליכונים או קב, הם חלק מהמרחב האישי של האדם, על כן, יש לבקש רשות אם רוצים לעזור לאדם על ידי דחיפת כיסא הגלגלים, או לחילופין הרחקת ההליכון בעת הפסקה.
- חלופות להליכה: אם חלק מהמסלול אינו נגיש, יש להכין את הקבוצה לכך לפני היציאה לטיול ולמצוא פעילות/מסלול טיול חלופי עבור מי שמתקשה עם המסלול המאתגר יותר. יש להחליט בשיתוף עם החניך על האפשרות העדיפה ביותר (מציאת מסלולים חלופיים, ארגון ועזרה במנהלות, הקפצות ואחריות על "חדר מצב" או לעיתים ימי מנוחה בשל האתגר הכרוך ביציאה לשטח. בכל אחד מהמקרים יש לשאוף, כי תחילת הטיול וסופו יהיו עם כל חברי הקבוצה).
דגשים בבחירת אתרים ומסלולי טיול
- בחירת מסלולים: פורט לעיל.
- בחירת אתרים: בבחירת האתרים יש לוודא כי הם אכן נגישים לכיסאות גלגלים, או מותאמים ליכולות ההליכה של מודרכים בעלי מגבלת הליכה שאינם משתמשים בכיסא. אם אדם משתמש בכיסא גלגלים ממונע יש לוודא כי המקום נגיש גם עבורו, שכן הוא רחב יותר מכיסא שאינו ממונע. הנגישות כוללת: יכולת הגעה לאתר והסתובבות בו; שירותים שהכניסה אליהם רחבה מספיק ויש בהם מאחזי יד תקינים.
- אתרים בתשלום: פעמים רבות אתרים בתשלום הם חלופה לפעילות נגישה. יש לשקול על פי מדיניות המכינה ואופייה את מידת השימוש באתרים בתשלום.
דגשים להדרכות במהלך המסלול
- שדה הראייה: בהדרכות יש לקחת בחשבון כי קיים קושי לראות דברים מסוימים מגובה הישיבה בכיסא.
- לקויות פיזיות המשולבות עם לקויות קוגניטיביות: במקרים שבהם החניך הוא בעל לקות קוגניטיבית בנוסף ללקות הפיזית יש לקחת זאת בחשבון בתוכני ההדרכה. יש לשים לב לדיבור בשפה ברורה וקלה להבנה ושימוש באמצעים חושיים שונים לשם הסבר והמחשות (הרחבה על הדרכה מגוונת חושית: בתתי הפרק של לקויות הראייה והשמיעה).
- יחס אישי: יש לבדוק האם יש צורך להראות מקרוב לחניך מוצגים או תמונות שמראים לכלל הקבוצה.
דגשים במקומות הלינה
- נגישות: אם ישנם מודרכים על כיסאות גלגלים, יש לוודא כי בכל האתרים ישנה נגישות גם מקומות הלינה וכי הכניסות לחדרי השינה, למקלחת ולשירותים רחבות מספיק בהתאם לרוחב כיסא הגלגלים. כמו כן, יש לוודא, כי ישנם מאחזי יד בשירותים ובמקלחת, כי קיים מרווח מספיק בסמוך למיטה וכי לא מדובר על מיטת קומותיים שמצריכה עלייה בסולם. אם ישנים בשטח, יש לוודא כי מביאים ציוד מתאים, לעיתים מיטה מתקפלת, כיסא ושולחן מתקפל, שירותים ניידים וכו'. אם תנאי השטח קשים מידי, יש למצוא חניון לילה אשר יהיה ניתן להיכנס ולצאת ממנו ברכב, החניך יוכל להישאר שם במשך הלילה ולשוב בבוקר.
- פעילות ערב: גם ביחס לפעילות הערב, יש לוודא עם מקום הלינה כי אפשר לקיים פעילות זו במקום נגיש לכיסאות גלגלים או לאנשים עם בעיות הליכה, וכי קיימים מקומות ישיבה נוחים עבורם. כפי שתואר לעיל, ניתן להביא כיסאות מתקפלים במידת הצורך.
סיכום
על אף ההבדלים המתקיימים בהיערכות לטיול כאשר משלבים אנשים עם לקויות שונות ישנם עקרונות ודגשים רבים המשותפים לכל סוגי הלקויות: החשיבות של היערכות מוקדמת וצמצום אי הוודאות; חלוקת תפקידים ואחריות; הצורך בעיבוד החוויה הרגשית הקבוצתית והפרטנית. חשוב לזכור, כי הרב-גוניות האנושית רבה, על כן יש חשיבות עליונה להתבוננות הייחודית על כל חניך וחניך, על נקודות החוזק שלו, כמו גם על נקודות החולשה. אלו אינם קשורים בהכרח ללקות שהחניך מתמודד עמה. משמעותה של רב-גוניות אנושית זו, שאיננו יכולים להניח, על בסיס אבחנה כזו או אחרת, מהם יכולותיו, רגישויותיו ורצונותיו של האדם הנמצא מולנו. עלינו לשאול אותו על כך, כפי שאנו שואפים לשאול ולגלות את ייחודיותם, כוחותיהם וקשייהם של כל אחד ואחת מחניכי המכינה.
אסור שחוויית הטיול לכלל חניכי המכינה תיפגע בשל נוכחותו של אדם עם מוגבלות בקבוצה. הכנה נכונה וחשיבה על הפרטים הקטנים תאפשר חוויה מעצימה ומיוחדת לכלל המשתתפים.
בחירת מסלול הטיול, בין מותאם לבין מאתגר, צריכה לאפשר שילוב מרבי, אך גם התאמה לאופי המכינה ולמטרותיה. היציאה אל הטבע מספקת הזדמנות לחוויה אישית וקבוצתית משמעותית. ככל שהחוויה תותאם באופן מרבי יותר לכלל חברי הקבוצה, היא תאפשר למידה והתפתחות רבים יותר עבור כל חברי המכינה (המדריכים והחניכים).