כיצד יוצרים שילוב: דגשים

שינוי משמעותי ורחב בקידום אדם ושילובו בחברה תלוי באופן ישיר הן בסביבתו והן בו עצמו. ישנה חשיבות ליכולת של מעגל האנשים הסובב אותו לשתף פעולה, להתפתח ולרכוש כלים וגם לעבודה ישירה עם האדם.

שילוב הוא תהליך הדדי, שבו נלקחים בחשבון, מצד אחד, הצרכים האישיים, היכולות והקשיים של כל אדם ומצד אחר, היכולות, הצרכים, השונות והמציאות האפשרית בכל סביבה. האדם לומד להתנהל באופן שיקדם את השילוב שלו והסביבה לומדת לעשות את ההתאמות שלה לאדם, להבין באילו מקומות היא יכולה להתגמש ובאילו לא, מה נכון לשמר ומה נכון לשנות בהתנהלותה, כדי שלשני הצדדים התהליך יהיה מוצלח.

שילוב אנשים עם ASD ללא הכנה ותמיכה מתאימים עלול ליצור מצב שבו הם לא ייטמעו בחברה הרגילה, יתבלטו בשונותם ויהיו מבודדים. הצלחת השילוב כרוכה בהבנת המאפיינים המשותפים לאנשים עם ASD, יחד עם ההבנה, כי קיימת הטרוגניות בין אנשים הנמצאים על פני רצף, וכי פעמים רבות קיימים פערים בין ותוך אישיים בתחומים שונים. יש להתייחס לצרכים הייחודיים של כל אדם, בהתאם לניתוח קשייו ויכולותיו על ידי צוות אישי המלווה את שילובו, איסוף נתונים וניתוחם, התאמת תוכנית אישית וייחודית לאדם המשולב ולסביבתו. שימוש בגישות ובדרכי עבודה ייחודיים לאוכלוסייה זו עשויים לקדם משמעותית אנשים עם ASD ולגרום להם להצלחות בשטחי התפתחות שונים, להשגת אווירת שילוב חיובית ולקידום אישי.

שילוב מיטבי ומוצלח של אנשים עם ASD ייתכן רק על ידי בניית מערך מגויס ותומך סביבם. מערך זה מתבטא בשני מישורים, שעבודתם נעשית במקביל ובשיתוף פעולה:

• מעגל האנשים הסובב את האדם עם המוגבלות: משפחה, חברים, מורים, מעסיקים, מפקדים, אנשים בקהילה.
• צוות אישי: מנחה מקצועי ומתאמי שילוב (צוות המדריכים שפועל בסביבה המשלבת).

דגשים לשילוב

1. איתור אנשים המאמינים בשילוב הוא המפתח לשילוב. אמונה בשילוב כערך עליון ופיתוח הפוטנציאל של האדם הם גורמים בעלי השפעה רבה על הצלחת השילוב. לדוגמה: ברגע שנגייס לרעיון השילוב את מפקד היחידה, למשל, הדבר ישפיע על רבים אחרים ויחלחל גם לאנשים מתחתיו.
2. מתאם שילוב: אנו יודעים כיום כי לא מספיק שאדם יהיה נוכח רק במרחב הפיזי כדי שהשילוב יצליח (למשל שיגיע לשיעורים במכינה או שישהה ליד אנשים עם התפתחות תקינה בהפסקה), אלא יש ללוות תהליך זה על ידי איש מקצוע המסייע בתיווך ובתוכן עם דגש על מצבים חברתיים. יש לפעול לכך, שהאדם ירכוש מיומנויות, ילמד בהדרגה להסתמך  יותר על הסביבה מאשר על המשלב עד לשלב שבו המשלב יהיה פחות ופחות מעורב בתהליך ולעיתים אף יצא לגמרי מהתמונה. 
3. מנחה שילוב: איש מקצוע אשר מוביל את תוכנית השילוב ומתאם בין כל הגורמים המשלבים. אדם זה מקיים תצפיות תקופתיות והדרכה למתאמי השילוב, נותן כלים להורים, למפקדים וכו' בהתמודדות עם השילוב. בנוסף לכך, הוא מבצע מעקב צמוד ושוטף אחר התקדמות התהליך ו/או הקשיים המתעוררים במהלכו.
4. סביבה טבעית: אנשים עם ASD מתקשים בלמידה ספונטנית ובהכללה. טיפולים המתבצעים בסביבה המנותקת מהחיים עצמם יקשו על שילוב אמיתי. לכן, יש לוודא שהשילוב מתקיים בתוך הסביבה הטבעית שבה האדם נמצא, המאפשרת לחוות ולתרגל מצבי אמת.
5. המשכיות: במידת האפשר מומלץ ליצור מערך מקיף שילווה את האדם לא רק במקום שבו הוא משתלב, אלא גם מחוץ למסגרת המשלבת. כך ניתן ללמד את האדם עם הלקות תחומים שבהם הוא מתקשה ולבצע תרגול ממוקד באותם תחומים (למשל, אם אדם מתקשה בפעולות מסוימות של ניקיון ניתן ללמד אותו מיומנויות אלה באמצעות תוכנית הנחלקת לשלבים, המתבצעת בהדרגתיות ותוך תרגול).
6. פירוק, הטרמה והכנה של האדם עם ASD לקראת מצבים צפויים: כחלק מהעבודה המובנית או בזמן פרטני במסגרת המשלבת, יש ללמד תחומי תוכן שהאדם יזדקק להם בזמן אמת (למשל לתרגל מענה על שאלות מופשטות בנושאי אקטואליה, כדי להקל על התערותו בשיעורים שייערכו במכינה). לשם כך, נדרשת לעיתים היכרות עם לוח הזמנים, תוכנית העבודה, חומרי הלימוד, דרישות המטלה המתבקשים ועוד, כדי להקנותם לאדם עם הלקות. באותו אופן אפשר להכין רשימה של קודים חברתיים ולתרגל אותם עם לאדם (למשל, שימוש בסלנג, לבוש ומראה חיצוני), וכן נורמות התנהגות גלויות וסמויות.
7. מתן כלים וידע לסביבה המשלבת: בדיוק כפי שהאדם זקוק להכנה, הטרמה וידע כך גם המערך הקולט-המשלב. יש לספק הדרכה וכלים להורים, למדריכים, למנהלים כיצד עליהם לפעול וכיצד להבין מצבים (למשל, כאשר חניך עונה באופן ישיר למפקד תשובה שאינה הולמת, זה לא בהכרח מחוצפה, אלא מחוסר הבנה חברתית). במקביל, גם לסביבה החברתית – חניכים נורמטיביים, או עמיתים לעבודה, יש לספק ידע וכלים כיצד להתנהל ולתקשר מול האדם עם הלקות וכיצד הוא צפוי להתנהל ולתקשר במצבים מסוימים.
8. איתור קבוצה סביב האדם, הבניית פעילויות קצרות בקבוצה והארכתן בהדרגה: אנו שואפים כי האדם יוכל ללמוד מעמיתיו (גם במצבים לא חיוביים) וכי יוכל לחקות את סביבתו. לכן, מומלץ לאתר קבוצת אנשים במסגרת המשלבת, לא דומיננטיים מדי אך גם לא פסיביים, אנשים שיוכלו לשמש מודל ולחבר את האדם עם הלקות אליהם. קבוצה זו עשויה לשמש עבורו גם עוגן חברתי.  
9. ביסוס מעמד והקניית לגיטימציה: כאשר אדם עם מוגבלות מוקף באנשים סביבו חשוב שהתקשורת אתו תהיה ישירה ולא דרך משלבים. במקביל, יש להיזהר מלהיות הדוברים של האדם, אלא ללמדו לפנות לסביבתו ושהסביבה תפנה אליו, למצוא את נקודות החוזק שלו ולהבליטן מולו ומול סביבתו. כאן גם חשוב לתת מקום ל"אני" של כל אדם (למשל, לכבד את תחומי העניין שלו, לתת ביטוי לרצונותיו, לזווית הראייה שלו). בנוסף, לעיתים יכולים לעלות קשיים התנהגותיים ויש להפחית מצבים הפוגעים בלגיטימציה שלו דרך התערבויות מותאמות ומכבדות.
10. רווחה רגשית: תהליך השילוב כולל התמודדויות רבות של האדם ושל סביבתו גם במובן של תפיסה עצמית, קבלה, ראיית האחר ואורך רוח. לעיתים, התהליך עלול להציף תחושות ורגשות שליליים (תסכול, סלידה, אכזבה, חוסר אונים). כדי להתמודד עם מצבים כאלה חשוב לקיים עיבוד של התחושות, שיקוף, הצגת זוויות שונות של התבוננות וכן שיח גלוי ופתוח של כל השותפים ומתן תמיכה רגשית. כל אלה משמעותיים להצלחת השילוב.
11. איסוף נתונים, מעקב ובקרה בין כל הגורמים הלוקחים חלק במערך המשלב: אלה מתבצעים על ידי מנחה השילוב כדי להעריך את הצלחת השילוב, לקדם או לשנות תהליכים בעת הצורך.