חרשות וכבדות שמיעה

תוכן העניינים:

מבוא
הכנה לטיול
תכנון הטיול

מבוא

חירשות היא לקות המתבטאת באובדן חלקי או מלא של יכולת השמיעה. היא עלולה להופיע בלידה, בשלבי התפתחות מאוחרים יותר, או כתוצאה ממחלה, פציעה או תאונה. בעקבותיה חשוף האדם לקשיים ביכולת לתקשר ולסיכונים שונים. בעוד אנו ערים למשמעותו של חוש הראייה בהתמצאות במרחב, פעמים רבות אנו לא שמים לב לחשיבותו של חוש השמיעה, אך גם חוש זה משמעותי להתמצאות במרחב וליכולת התקשורת המילולית והלא מילולית עם אנשים. בעת ההליכה בטבע, חוש השמיעה מסמן לנו מתי צעדיו של האדם שהולך מאחורינו מתקרבים, מתי אנו מתקרבים לנחל או מפל – גם כאשר הוא עוד לא נראה, או כאשר חבר קבוצה רחוק מתריע על המשך המסלול. כמו כן, בעת הליכה בטיול מתנהלות שיחות אשר אדם עם לקות שמיעה יתקשה לקחת בהן חלק, כך שהחוויה עשויה להיות מלווה בתחושת בידוד. בשל סיבות אלו, היציאה לטבע עבור אדם עם לקות שמיעה עשויה להיות מאתגרת הן ביצירת אוריינטציה מרחבית והן בבחינת הקשר עם החניכים האחרים. לצד זאת, אנשים עם לקויות שמיעה יוצאים אל הטבע ונהנים מחוויות ומאתגרים. להלן דגשים שאליהם צריך להתייחס בעת היציאה לטיול עם קבוצה שבה ישנם חניכים עם לקות שמיעה.

בעת ההכנה לטיול

1. יש לשים לב שהחניך עם לקות השמיעה מצליח להיות חלק מהשיחה הקבוצתית. זהו אתגר אשר מלווה את החניך בכל שלבי הטיול, אך ככל ששלב ההכנה יהיה משלב יותר הדבר יקל על החניך גם בטיול עצמו. לשם כך, יש לוודא שהחניך עם לקות השמיעה מצליח לעקוב אחרי השיחה ואחרי חלוקת התפקידים בקבוצה, כמו גם להביע את תחושותיו ורצונותיו שלו לפני היציאה לטיול.  
2. אדם עם לקות שמיעה לא יידע להפנות את תשומת ליבו ולהקשיב למי שמדבר ללא שיכוונו אותו לכך.
3. אם אין מתרגם, על החניך עם לקות השמיעה לראות כל פעם את פניו של מי שמדבר. לשם כך, חשוב הן להפנות את תשומת ליבו של החניך למי שמדבר והן לשים לב כי מי שמדבר אינו מסתיר את פיו וכי קצב הדיבור הקבוצתי אינו מהיר מידי והשיחה אינה מתנהלת בו-זמנית על ידי אנשים שונים, כך שהחניך עם לקות השמיעה אינו מספיק/יכול לראות את פניו של המדבר.
4. בעת תכנון מסלול הטיול יש להקפיד לערוך דיונים אלה בישיבה משותפת, שבה גם החניך עם לקות השמיעה יכול לקחת חלק, כדי לתת לו תחושה שהוא מעורב בכל שלבי ההתארגנות.
5. הכנה של חברי הקבוצה/החולייה: החשיבות של שיחות הכנה, שבהן חברי הקבוצה/החולייה יוכלו להביע את חששם היא קריטית בכל הכנה לטיול ובפרט בטיולים משולבים. אך מעבר להתייחסות לחששות הקבוצה, ההכנה המשותפת לקראת הטיול יכולה לתת ביטוי לחוזקות של החניך (כמו גם של החניכים האחרים) ובכך להנכיח את התרומה הייחודית של כל אחד מחברי הקבוצה להצלחת הטיול או הניווט.
6. בעת ההכנה למסלול יש לעבור מראש על נקודות מאתגרות/בעלות סיכון. כך תצומצם חוויית אי הוודאות והחשש שיכול להתלוות אליה. כמו כן, כך החניך ידע שעליו להיות בקשב ולשים לב מתי צפויות להגיע נקודות אלו במהלך הטיול והיכן עליו להיות בקשר עם חברי הקבוצה. 
7. במסלולים שבהם יכולת הראייה עשויה להיות מוגבלת וכתוצאה מכך היכולת לקרוא שפתיים ולתקשר יורדת, יש לערוך שיחות הכנה פרטניות וקבוצתיות לשם חלוקת תפקידים ואחריות. כך לדוגמה, ייתכן שיהיה צורך לנווט בזוגות בעת ניווטי הלילה או לתכנן כקבוצה כיצד ניתן לשמר תקשורת מבוססת ראייה גם במקומות חשוכים (על ידי שימוש בפנסים או במסרונים במכשירים הסלולריים).

מורכבויות שיש להתייחס אליהן בתכנון הטיול  

דגשים לנסיעה בדרכים

1. מקומות עצירה: כאשר בוחרים זמן ומקום התכנסות, יש לוודא כי החניך עם לקות השמיעה שמע את הפרטים.
2. הסברים במהלך הנסיעה: האוטובוס הוא מרחב בעייתי להסברים עבור אנשים עם לקויות שמיעה. המיקרופון מסתיר את תנועות השפתיים ורעשי הרקע מקשים עוד יותר. על כן, אם ניתנים הסברים במהלך הנסיעה יש להסבירם גם באופן פרטני לחניך עם לקות השמיעה.

דגשים למהלך ההליכה

1. בהליכה בשטח: אם אדם עם לקות שמיעה נמצא לבדו משאר הקבוצה (לפני הקבוצה או מאחוריה) תתנתק התקשורת. לכן יש להקפיד כי החניך עם לקות השמיעה אינו נשאר בנפרד משאר הקבוצה. אם הולכים בקבוצות/חוליות יש לוודא כי חברי הקבוצה שמים לב שאינם משאירים את החניך לבדו.
2. עצירה לפני נקודות מאתגרות במסלול: כאשר מגיעים לאזורים בעלי אתגר או סיכון יש לוודא, כי החניך עם לקות השמיעה שם לב להוראות הבטיחות הניתנות וכי יתר החניכים שמים לב, שהחניך אינו נשאר לבדו ללא יכולת תמיכה וקבלת עזרה במידת הצורך.
3. בסביבה עירונית: יש לקחת בחשבון שבהמולת הסביבה העירונית האדם עם לקות השמיעה יתקשה עוד יותר לעקוב אחר הדיבור המתקיים בקבוצה בשל ריבוי רעשי הרקע. על כן, אם אפשר, יש להסתובב באזורים שקטים יותר, אשר יקלו על שמירת הקשר.
4. ניווטי לילה: שימוש מוגבל בחוש הראייה יקשה במיוחד על חניך עם לקות שמיעה, שכן חוש זה אינו יכול לפצות עבורו על הראייה, שכעת הופכת מוגבלת גם היא. על כן, יש לחשוב יחד עם החניך מה יאפשר לו יציאה בטוחה לניווטי לילה, בין אם זה פנס המשפר באופן משמעותי את הראייה, התכתבות באמצעות הודעות טלפוניות, חיבור לחניך נוסף, הגעתו של מלווה נוסף. יש לבחור את האפשרות המועדפת, כזו המתחשבת הן באופי ובמטרות המכינה, הן ביכולותיו של החניך והן ברצונותיו. כל זאת, תוך שיחה וקבלת החלטות משותפת עם החניך וחברי הקבוצה.

דגשים בבחירת אתרים ונקודות עצירה במסלול

1. בחירת מקומות עצירה במהלך הטיול: יש לבחור נקודות הדרכה עם כמה שפחות רעשי רקע. כמו כן, אם החניך מתקשר על ידי קריאת שפתיים – יש לבחור מקום מואר ונוח, שבו יוכל לראות בקלות את הדובר.
2. בחירת אתרים: כאמור, יש לקחת בחשבון כי אתרים מוחשכים עשויים להקשות על אנשים עם לקות שמיעה. אם מגיעים לאתר מסוג זה יש להתייחס לכך בעת ההכנה לטיול ולחשוב עם החניך על פתרונות שבאמצעותם יחוש ביטחון ואוריינטציה גם באתרים אלו.

לולאת השראה: אם מגיעים לאתר שבו יש לולאת השראה והחניך אכן משתמש בכזו, יש להציע לו להשתמש בה. לשם כך, עליו להעביר את מכשיר השמיעה שלו למצב T. יש לקחת בחשבון, כי בכל אתר/אכסנייה/מקום נותן שירות אמורה להיות לולאת השראה, אם ניידת ואם נייחת. מומלץ לוודא מראש האם המכשיר אכן קיים במקום, בייחוד במקרים שבהם משולב מלל רב.

דגשים להדרכות במהלך המסלול

1. שימוש בחושים: לשם הרחבה על אודות הדרכה מגוונת חושית, יש לחזור לסעיף המתייחס לאנשים עם לקויות ראייה. ככלל, ניתן לומר, כי יש להעדיף הדרכות המתבססות על מגוון חושי, וכאלו אשר תומכות בהעברת מידע באופן אודיטורי באמצעי המחשה המתבססים על החושים הנוספים (ראייה, מישוש, ריח או טעם). לדוגמה, פרט לדוגמאות שניתנו בסעיף המתייחס ללקויות הראייה, בהדרכות לאנשים עם לקות שמיעה ניתן להשתמש בתמונות/מפות המלוות את מתן ההסבר, ואשר עליהן מצוינים המושגים המרכזיים גם בכתב.
2. הפניית תשומת הלב של החניך: אם מראים לקבוצה דבר מה בזמן ההליכה/העצירה יש להקפיד להסב את תשומת ליבו של החניך בעל לקות השמיעה ולוודא כי הוא יכול לראות את פניו של המדבר בעת מתן ההסבר.  

דגשים במקומות הלינה

1. התמצאות: לעיתים, כאשר אין אנו מוצאים את הדרך אנו יכולים "ללכת בעקבות הקול". עבור חניכים עם לקות שמיעה איבוד האוריינטציה יכול להקשות יותר ולעורר חוסר ביטחון. על כן, יש לוודא כי החניך חש ביטחון בהתמצאות, בכוחות עצמו או בעזרת חברי הקבוצה בהגעה לחדר האוכל, לחדר ההרצאות, לאזור הלינה. אם החניך מורגל בתקשורת באמצעות כתיבת הודעות, יש לשקול לשמר אופן תקשורת זה גם במהלך הטיול. אם הדבר אינו אפשרי (מסיבות של רוח המכינה או מסיבות טכניות, דוגמת חוסר קליטה) יש להתייחס לכך בהרחבה בעת ההכנה לטיול. 
2. עיבוד חוויות היום: במהלך הטיול יש לאפשר לחניך ולחברי קבוצתו לעבד את החוויות והקשיים אשר עשויים להתעורר במהלך ימי הטיול. יש לשים לב, כי החניך בעל לקות השמיעה אינו נשאר מחוץ לשיחה, ואם השיחה מתקיימת בשעת ערב, שהיא תתבצע במקום מואר, שבו החניך יכול לראות את יתר חברי הקבוצה בבירור (מדורה, לדוגמה, עשויה להיות בעייתית, משום שאינה מהווה אור יציב וחזק מספיק). אם ידוע כי מקום הלינה לא יספק מקום שבו יכולה להתנהל שיחה בתנאים מתאימים בשעות החשיכה, יש להקדים את השיחה לזמן שבו יש עדיין אור.
3. פעילות ערב: אם הפעילות נעשית במקום חשוך יש לקחת בחשבון כי ההתמצאות של אדם עם לקות שמיעה תהיה מוגבלת באופן רב יותר משום שלא יוכל להישען לא על חוש הראייה ולא על חוש השמיעה. עדיף לתכנן להגיע למקום לינה, שבו אפשר לקיים פעילות ערב במרחב מואר (על ניווטי לילה הורחב קודם לכן).