המעבר להגדרה רב מימדית

השינוי החשוב ביותר בהגדרה החדשה של ה-ASD היה הדגש על כך, שההבדל הוא לא במאפיינים, אלא במידת החומרה וההשפעה שלהם על התפקוד. משום כך, נוצרו רמות תפקוד שונות, הדורשות רמת תמיכה שונה שהאדם זקוק לה:
דרגה 3: נדרשת תמיכה משמעותית מאוד. אדם זה יצטרך ליווי ותמיכה רבים מהסביבה כדי להצליח להתנהל ולתפקד בחיי היומיום.
מאפיינים וחומרתם: קושי במיומנויות מגוונות, למשל: אדם שאינו מדבר, לא מודע לסכנות, יכול לפגוע בעצמו ובאחרים, ללא כישורי חיים בסיסיים, כמו לדעת להתלבש, גמילה, ועוד, מתקשה עם שינויים, הרבה גרייה וטקסים, דברים חייבים להיות מסודרים בדרך מסוימת ואם לא כך אז נראה התפרצות, ועוד.
דרגה 2: נדרשת תמיכה משמעותית (אנשים שנמצאים מבחינת רמת תמיכה בין דרגה 3 ל-1).
דרגה 1: נדרשת תמיכה. האדם יצטרך ליווי גמיש, מבחינת תדירות ומידת ההתערבות, אשר יתאים את עצמו למצבים ולתקופות שונות בחייו.
מאפיינים וחומרתם: למשל יכולת דיבור מעולה ומנת משכל גבוהה, אבל מתקשה בהבנת ניואנסים של מצבים חברתיים, לא מצליח לפתח קשרים חברתיים לאורך זמן, תחומי עניין מצומצמים, מתקשה במילוי ניירת, ועוד.

בפועל, המונח הרווח לתיאור מצבם של אנשים על הרצף הוא לפי 'תפקוד', למשל:
דרגה 3: תפקוד נמוך.
דרגה 2: תפקוד בינוני.
דרגה 1: תפקוד גבוה.
אלו אינם מונחים רפואיים-פסיכיאטריים, על אף שגם אנשי מקצוע רבים עושים שימוש נרחב במונחים של אוטיזם בתפקוד גבוה, תפקוד נמוך וכדומה. שפה יומיומית זו משמשת להבחין בין אלו המסוגלים לתפקד בצורה טובה יותר מבחינת כישורי חיים, חברה, שפה וזקוקים לתמיכה מועטה לעומת אלו הזקוקים לתמיכה רבה יותר.
חשוב לציין, כי חומרת המאפיינים של כל אדם ורמת התמיכה שהוא זקוק לה יכולה להשתנות לאורך זמן ותלויה בהקשר שבו הוא נמצא (למשל: קיימת יכולת לנסיעה באוטובוס בקו קבוע, אבל ברגע שיש צורך לשנות לקו אחר, האדם יתקשה בכך).